מתוך הספר "אקדמות למדע ההסטוריה" ("המֻקַדּימַה" ) של עַבְּד אַל רחְמַאן אִבְּן חַ'לְדּוּן, הסטוריון ערבי מהמאה ה-14
מתוך אתר סנונית מתוך יום העיון בנושא הבדואים לזכרו של יצחקי נצר ז"ל, חוברת מספר 2, שבט תשל"א, ינואר 1971 (התרגום חופשי - נשמרה רוח הדברים):
הפראות היא תכונת אופי וטבע של הבדואים,ונטיה טבעית שכזו שוללת את יסודות הציביליזציה. כל פעילותם המסורתית של הבדואים, תנועה ונדידה, הינה ההיפך מהתישבות, היוצרת את הציביליזציה. את העצים ואת האבנים להם הם זקוקים לבנין, לבישול וכד' הם לוקחים ע"י הריסת בנינים קיימים. קיום הבדואים מבוסס על שלילת הבנין, שהוא יסוד הציביליזציה."
טבע אחר אצל הבדואים הוא שדידת קנין אחרים, ללא כל מגבלות. הם שודדים כל הנקרה בדרכם, כל זמן שאין הדבר כרוך בסכנה - בהסתבכות עם משטר חזק או עם כוחות סדירים. במקרה שאמנם קיימים אלה, הם נסוגים לשדות המרעה שבמדבר ולא נלחמים או מתקיפים אלא לשם הגנה עצמית.
הבדואים שודדים בעיקר ארץ שטוחה (מישורית). אם נכנעו תושבי המקום, הם מתדרדרים בהתאם לתמורות בהנהגה הבדואית, והציביליזציה נהרסת בהדרגה. לכן מן הראוי לציין, שבמקומות שהבדואים כבשו, הרס רדף בנין וחורבן וניוון רדפו תרבות. כפרים רוקנו מיושביהם והקרקע הפכה לשוממת.
קשה לבדואים להיות כפופים לשלטון ולמרות, אפילו יהיה זה אחד משלהם, מאחר ואינם רגילים למשמעת. למנהיגם - תפקיד עיקרי אחד - שמירה על הרוח הקבוצתית הנחוצה לצרכי הגנה. ומכיוון שכך, עליו לנהוג בהם ביד רכה ולהמנע מלהרגיז אותם. שלטון מרכזי סדיר מחייב את המנהיג להפעיל מגבלות על נתיניו בכוח הזרוע, ובמידה ואינו עושה זאת, לא יאריך שלטונו ימים.
שליט חזק בעיר הופך את הבדואים לצייתנים, כיוון שהם תלויים בעיר ובמצרכים שהיא מספקת. אם אינם שולטים בה, יהיו תלויים בה ויצטרכו לפעול למען האינטרסים של תושביה.
אין הבדואים יכולים להעתיק תמיד את מקום מגוריהם, שכן המקומות האחרים כבר מאוכלסים ע"י בדואים שלקחו מבדואים אחרים. לכן, תקוותם היחידה להתקיים היא דרך הצייתנות לעיר. מכאן נובעת השתלטות העיר על הבדואים.
ניתן לרכוש את הספר בהוצאת מוסד ביאליק
"ערביי המדבר [הבדואים] הם אומה פראית, שמנהגי הפראות ומסיבותיה טבועים בנפשם עד כדי כך שהפראות נעשתה להם טבע ותכונת אופי, חיי הפראות נעימים להם, מפני שיש עמהם פריקת עול השלטון ואי ציות למנהיגות מדינית. טבע זה עומד בסתירה עם התרבות ומונע אותה". (פרק 23)
"טבעם של ערביי המדבר הוא - לשדוד מה שיש בידי האנשים, ופרנסתם בצל רומחיהם. אין הם יודעים גבול ומעצור בביזת רכושם של הבריות. כל רכוש חפץ או מכשיר שהם רואים בעיניהם - מיד הם גוזלים אותו לעצמם; ואם הם בני חורין לעשות כך, משום התגברותם ושלטונם, הרי בטלה המנהיגות המדינית, אין עוד הגנה על רכושם של בני אדם, והתרבות נחרבת." (פרק 23)
"... ערביי המדבר, מחמת טבעם הפראי, הם אנשי שוד והשחתה, השודדים מה שהם יכולים לשדוד מבלי להלחם ולהסתכן, ובורחים אל מקומות המרעה שלהם שבשממה, ואינם יוצאים למערכה ולמלחמה אלא אם כן הדבר דרוש להם לשם התגוננות. אבל כל מקום מבוצר או שקשה להם להגיע אליו - אין הם מנסים לכבשו... אבל המישור הוא לחם שלל וטרף כל שעה שהם יכולים להשתלט עליו, אם מפני שאין בו חיל משמר ואם מפני שהממשלה השלטת בו חלשה. הם חוזרים ופושטים עליו, עולים עליו בצבאם ולוקחים בו שלל, מפני שזה קל להם - עד שהתושבים נכנעים להם..." (פרק 25)
מתוך אתר סנונית מתוך יום העיון בנושא הבדואים לזכרו של יצחקי נצר ז"ל, חוברת מספר 2, שבט תשל"א, ינואר 1971 (התרגום חופשי - נשמרה רוח הדברים):
הפראות היא תכונת אופי וטבע של הבדואים,ונטיה טבעית שכזו שוללת את יסודות הציביליזציה. כל פעילותם המסורתית של הבדואים, תנועה ונדידה, הינה ההיפך מהתישבות, היוצרת את הציביליזציה. את העצים ואת האבנים להם הם זקוקים לבנין, לבישול וכד' הם לוקחים ע"י הריסת בנינים קיימים. קיום הבדואים מבוסס על שלילת הבנין, שהוא יסוד הציביליזציה."
טבע אחר אצל הבדואים הוא שדידת קנין אחרים, ללא כל מגבלות. הם שודדים כל הנקרה בדרכם, כל זמן שאין הדבר כרוך בסכנה - בהסתבכות עם משטר חזק או עם כוחות סדירים. במקרה שאמנם קיימים אלה, הם נסוגים לשדות המרעה שבמדבר ולא נלחמים או מתקיפים אלא לשם הגנה עצמית.
הבדואים שודדים בעיקר ארץ שטוחה (מישורית). אם נכנעו תושבי המקום, הם מתדרדרים בהתאם לתמורות בהנהגה הבדואית, והציביליזציה נהרסת בהדרגה. לכן מן הראוי לציין, שבמקומות שהבדואים כבשו, הרס רדף בנין וחורבן וניוון רדפו תרבות. כפרים רוקנו מיושביהם והקרקע הפכה לשוממת.
קשה לבדואים להיות כפופים לשלטון ולמרות, אפילו יהיה זה אחד משלהם, מאחר ואינם רגילים למשמעת. למנהיגם - תפקיד עיקרי אחד - שמירה על הרוח הקבוצתית הנחוצה לצרכי הגנה. ומכיוון שכך, עליו לנהוג בהם ביד רכה ולהמנע מלהרגיז אותם. שלטון מרכזי סדיר מחייב את המנהיג להפעיל מגבלות על נתיניו בכוח הזרוע, ובמידה ואינו עושה זאת, לא יאריך שלטונו ימים.
שליט חזק בעיר הופך את הבדואים לצייתנים, כיוון שהם תלויים בעיר ובמצרכים שהיא מספקת. אם אינם שולטים בה, יהיו תלויים בה ויצטרכו לפעול למען האינטרסים של תושביה.
אין הבדואים יכולים להעתיק תמיד את מקום מגוריהם, שכן המקומות האחרים כבר מאוכלסים ע"י בדואים שלקחו מבדואים אחרים. לכן, תקוותם היחידה להתקיים היא דרך הצייתנות לעיר. מכאן נובעת השתלטות העיר על הבדואים.
ניתן לרכוש את הספר בהוצאת מוסד ביאליק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה